היזם שלמד לבנות
מההריסות

הסיפור שלי לא מתחיל בחלום לכבוש את העולם. הוא מתחיל בתחושה עמוקה של חוסר שייכות, של ילד רגיש שגדל בסביבה שלא תמיד ידעה להכיל אותו.

ילד עם ביטחון עצמי שברירי, שחיפש כל הזמן אישור חיצוני, ולמד מהר מאוד שהדרך הקלה ביותר לשרוד היא להבין מה אחרים רוצים ולתת להם את זה. הפכתי ל"מרצה" מושלם, אמן בקריאת החדר, אבל איבדתי את היכולת לקרוא את עצמי.

המסע פנימה

הבור הזה, התחתית הזאת, היה המקום הכי נורא והכי חשוב שהייתי בו בחיי. כי שם, בחושך המוחלט, כשכל המסכות ירדו, נאלצתי לפגוש את עצמי באמת. בלי התירוצים, בלי ההאשמות, בלי הסיפורים שסיפרתי לעצמי.

התחלתי לפרק את עצמי, לבנה אחר לבנה. למדתי על דופמין ועל המנגנונים של ההתמכרות שלי. למדתי על אמונות מגבילות ועל איך התודעה שלי חובלה בי מבפנים. למדתי על הקשר בין יושרה פנימית להצלחה חיצונית.

הבנתי שהיכולת שלי להבין לעומק כאב של יזם אחר, תקוע ומיואש, היא לא תיאורטית. היא ביוגרפית. אני לא צריך "לדמיין" מה הוא מרגיש. אני זוכר.

הרגע שהכל נעצר

היה רגע שהייתי צריך לעצור. לא מכישלון - מיושרה. רצתי קדימה חזק מדי עם השיווק של המערכת, כיוונתי למספרים גדולים והבטחתי תוצאות, והמציאות היא שהתכנון לא פגש את השטח כמו שחשבתי. קיבלתי החלטה לעצור את השיווק, לחזור לספק שירותי פיתוח ובניית אתרים, וללוות עסקים בתחילת דרכם - פשוט כדי לכסות התחייבויות ולהביא כסף הביתה.

זה לא היה קל. אבל חוב זה משהו שלא בורחים ממנו - סוגרים אותו בעיניים פקוחות, דרך כישרון ועבודה. החזון לגבי המערכת חי וקיים, הפיתוח שלה הושלם. פשוט הבנתי שאי אפשר להמשיך לשווק מתוך עומס ולחץ - רק ממקום יציב.

לבנות אחרת

"האימפקט" לא נולד מתוך תוכנית עסקית. הוא נולד מתוך הצלקות האלה. הוא נולד מההבנה שהייתי חייב להיות המנטור שאני בעצמי הייתי צריך אז – מישהו שיודע גם לדבר על חוסן נפשי וגם על תזרים מזומנים. מישהו שיודע גם לפרק אמונה מגבילה וגם לבנות אתר שמכניס כסף.

היום, אני לא מנסה יותר לברוח. אני בונה. אבל אני בונה אחרת. אני בונה מתוך יושרה, מתוך שליחות, מתוך הבנה עמוקה של היסודות. כל מיזם שאני מקים – מפלטפורמת השידוכים ועד לאפליקציית העזרה להתמכרויות – נובע מכאב אישי, מצורך אמיתי שחוויתי על בשרי.