ייאוש ורצון

אני לא מכיר יהודי אחד מכל סוג שהוא, שאין בליבו איזושהי חרטה על מעשה מסוים ונקודה פנימית שאומרת לו הלוואי והייתי טוב יותר.

העיסוקים בעולם הזה, בטלפון, בעבודה, בבית עם הילדים, משכיחים מאיתנו את האמת הפנימית שלנו. אין לנו רגע להתבודד. אין לנו שניה לעצום עיניים, ולחשוב, איך אני נהיה טוב יותר?

ולמה זה קורה? כי פעם שעברה, קיבלתי על עצמי את הקבלה הזו. והאמת, אלף פעמים קיבלתי אותה. התוצאה = ייאוש. וכשאתה מיואש אתה לא מאמין שאתה יכול, אז למה לי לנסות? כבר הבטחתי וניסיתי אלף פעמים.

אז מה עושים???

האמת שהתשובה היא פשוטה, אבל קשה לנו להכיל אותה. האמת היא, שאנחנו חייבים להפסיק להסתכל כל הזמן על התוצאה.

שתבין, שכל הייאוש שלך, כל העצב, נובע מנקודה אחת. אתה בוחן את עצמך לפי מבחן התוצאה. הצלחתי? לא הצלחתי?. עמדתי במילה שלי? לא עמדתי במילה שלי?. וזה המקום שבו אנחנו נופלים. זו טעות.

בורא עולם לא מחפש את התוצאה

הוא מחפש את הרצון. הוא מחפש את הלב. את אותה נקודה פנימית שבוערת בך, זו שלא מוותרת, זו שעדיין רוצה.

תשאלו איך אני יודע? תגידו, מי שם בכם את היצר הרע? מי נתן לכם את הניסיון הזה? הוא ידע שיש מצב שלא תעמוד בו? אוקי. כשאתה רוצה לאתגר את הילד שלך עם איזה מתקן בגינה, אתה כועס עליו אם הוא נכשל?

הניסיון שלך, בפעם האלף ואחת, הוא הניצחון שלך. הדמעה הזו שזולגת לך ביום כיפור, היא הניצחון שלך. המחשבה הזו שחולפת לך בראש באמצע היום, הלוואי והייתי טוב יותר, היא באמת הניצחון.

הקבלה האמיתית

היא לא הבטחה שנהיה מושלמים, אלא שינוי עמוק בתפיסה. הקבלה שלנו היא לא 'מהיום אני לא חוטא יותר'. אלא: 'בורא עולם, אני יודע שהדרך מאתגרת וייתכן שאמעד. אבל אני מבטיח לך שהמכשול לא יהפוך לסוף הדרך. אני מבטיח לך דבר אחד ויחיד: לא להפסיק לרצות'.

שוב, אל תבטיח להיות מושלם, תבטיח לא להפסיק לרצות. כי הבחירה שלנו נמדדת ברצון. זה כל ההשתדלות שלכם.

העובדה שאתה עדיין רוצה, אחרי אלף פעמים, מראה לך שלא נכשלת. זה מראה שהתקדמת, שהתעלית. כי הנקודה הפנימית שלך עדיין חיה.