אמונה ומעשה

"אני באמת מאמין, אבל השם לא עוזר לי". שמעתי את עצמי אומר את זה לא פעם במהלך החיים שלי..

תקשיב, אני גדלתי על זה, חינכו אותי להיות כזה, להיום אדם מאמין, ושהשם יעזור לי בכל דבר. אבל לא לימדו אותי מה זה נקרא להאמין. וגם כשלימדו אותי להאמין לא לימדו אותי שזה לא הוקוס פוקוס.

אז בהמשך למה שדיברנו בעניין הרצון, כמו בעבודה כך גם בעניין האמונה עצמה. מי שרוצה לראות את יד השם מסייעת לו, חייב! להילחם פיזית על קיום מצוות התורה ולא רק על האמונה.

כי ההוכחה שאדם מאמין היא ע"י ביצוע הפעולות של הנאמנות לבורא עולם.

מצאתי ראיה קטנה

דוד המלך, בעל ה"תהילים" שכולנו קוראים כצר לנו, הוא בעצמו כשנלחם בגוליית, לא הסתפק בתפילות, אלא לקח אבנים ופגע בגוליית. (שמואל א' פרק יז).

דוד המלך אמנם פעל מכוח האמונה כשאמר לגוליית: "אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית... וַאֲנִי בָּא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה'". אבל כמה פסוקים לפני: "וַיִּקַּח מַטֵּהוּ בְּיָדוֹ, וַיִּבְחַר לוֹ חֲמִשָּׁה חַלֻּקֵי-אֲבָנִים מִן-הַנַּחַל... וְקַלְעוֹ בְּיָדוֹ".

זאת אומרת, הוא בחר בעצמו את חמשת חלוקי הנחל. אל תחכה שהנס יקרה מעצמו. תביא אותו!