שליטה עצמית ודופמין

הנה נגיעה ממה שלמדתי ב-10 שנים האחרונות על שליטה עצמית (וזה כנראה לא מה שאתה מכיר).

לפעמים אחרי קצת חשבון נפש על ההתנהלות שלי ביום יום, אני מרגיש כאילו זה לא בדיוק אני שמחליט... אני מתכוון לכוח הזה, הבלתי רצוני, החזק ממני, זה שמושך אותי לדברים שאני יודע עמוק בפנים שאני אתחרט עליהם אחרי שאעשה אותם.

פעם זה לגלול עד השעות הקטנות של הלילה, לפעמים זה עוד איזה ביס מיותר, עוד סרטון ביוטיוב מתורץ שזה מה נכון לי עכשיו. בסוף, מוצאים את עצמנו רודפים אחרי משהו שלא באמת מספק, ומרגישים מרוקנים יותר.

אז איך זה קורה?

האמת שלקח לי המון שנים להבין שזה לא קשור רק ל"כוח רצון" או "משמעת עצמית". גיליתי שיש מנגנון במוח שלנו, קשור לחומר בשם "דופמין". הבעיה היא שהעולם היום פשוט מפוצץ בגירויים מהירים וזולים – מסכים, אוכל מעובד, רשתות חברתיות – שלמדו ללחוץ על הכפתורים האלה.

כלל ראשון: לשחרר - על מה שהיה, אתה לא אשם!

כשהפסקתי להאשים את עצמי בצורה כל כך קשה על כל פעם שלא עמדתי בפיתוי, הצלחתי הרבה יותר! המלחמה שלך היא לא רק פנימית נגד עצמך, אלא יש עוד מערכת חיצונית שגורמת לך להיות במקום הזה.

כלל שני: אין ביקורת עצמית

אל תהיה המשגיח של עצמך. מה שעזר לי להתחיל את תהליך השינוי שלי היה פשוט להפסיק להרביץ לעצמי על כל פעם שאני טועה. אני בן אדם וזה בסדר.

ותמיד תזכרו שאתם לא לבד לא משנה מה הניסיון. זה שאתה נופל זה טבעי ונורמלי ולא מעיד עליך כלום כמו שעליי לא. יש דרכים לשנות ולהשתנות, אבל קודם כל זה מתחיל בהבנה שאתה בן אדם.